<h1>ספר המקח והממכר לרב האי גאון — שער כ"ו</h1>
<h2>דף כט:</h2>
חשבון המכירות שאדם מוכר ויחזיר אותם מיד הלוקח מי שראוי לנכות אותן לפי שהוא ממכרו שלא כדין, ויש מי שאין ראוי להחזיר מיד הלוקח. תדע דאותן שראוי להחזיר מיד הלוקח הם תשעה. הראשון מי שעליו חוב בשטר ומכר קרקע יש לו לבעל חוב להוציא את הקרקע כלו מיד הלוקח (או) כפי שהיה לו מן החוב על המוכר והוא שלא נמצא ביד המוכר כלום ממה שיפרע את חובו וזה הדין הוא על הדרכים הידועים שהפרדתי להם שער בפני עצמו והוא בזה החבור [שער כ"ז] כדגר' [ב"ב קע"ה ע"ב] המלוה את חברו בשטר גובה מנכסים משועבדים. השני מי שמכר קרקע ויש עליו כתובה לאשתו יש לה לגבות אותו קרקע מיד הלוקח בשעת גביית כתובת' על הדרכים שתראה וכדגר' [כתובות פ"ז ע"א] מנכסים משועבדים כיצד מכר נכסיו לאחרים והיא נפרעת מן הלקוחות לא תפרע אלא בשבועה. השלישי מי שמכר קרקע והוא ירושת אביו והיה לו אחות שלא נטלה עדין עשור נכסי מנכסי אביה זו היא שראויה לגבות מאותו קרקע שנשאר כשעור שהיה לה על הנכסים ועל הדרכים שנפרש וכדגר' [שם ס"ט ע"א] תלא ליה רב לר' בני חטי האחים ששעבדו מהו הוה יתיב ר' חייא קמיה אמר לו מאי תבעי ליה מכרו או משכנו מוציאין לפרנסה ואין מוציאין למזונות. הרביעי מי שמכר הקרקע שלא היה בו כלום ובא בעל הקרקע ונטל את שלו מיד הלוקח ובא הלוקח וחזר למוכר כדי שישלם לו דמיו ולא מצא ביד המוכר כלום הרי זה יחזיר על הלקוחות שלקחו מיד אותו מוכר שום קרקע לאחר שקנה הוא ממנו כשעור שהיה על המוכר ועל הדרכים שנפרש וכדגר' [ב"מ י"ד ע"ב] הרי שגזל שדה מחברו ומכרה לאחר והרי היא יוצאה מתחת ידו כשהוא גובה גובה את הקרן מנכסים משועבדים. החמישי מי שמכר שדה והיה עליו ב"ח ובא אותו ב"ח ונטל אותו קרקע מיד הלוקח כדינו ולאחר מיכן קנה אותו מוכר שדה אחרת ומכרה ללוקח שני יש מן הדין שיבא הראשון שנטרף ממנו הקרקע שיחזור ויגבה קרקע מיד הלוקח שני על הדרכים שנפרש והוא שלא מצא ביד המוכר בני חרי שיגבה ממנו כדגר' [שם ט"ו ע"א] המוכר שדה לחבירו והרי היא יוצאה מתחת ידו כשהוא גובה גובה את הקרן מנכסים משועבדים, וכמו כן זה הדין נמי נדינו מן הלוקח השני על הלוקח השלישי. הששי מי שערב ממון לחברו בשעת הלואת הממון ונכתב על שניהם ביחד על הלוה ועל הערב בלשון ששניהם קשורים באותו מלוה יש מן הדין שיבא המלוה ויגבה אותם מן הערב ועל הדרכים שנפרש כדגר' [ב"ב קע"ו ע"א] אמר רב ערב היוצא (לאחר) [קודם] חתום שטרות גובה מנכסים משועבדים ואסיקנא והוא דכתב ליה ופלוני ערב דשייך ערב בשטרא. השביעי מי שקבל לזון את בני אשתו עד זמן ידוע יש עליו לזון אותם כמו שהתנה ואע"פ שגרש את האם יש עליו לקיים תנאו וכמו כן אם נשאת לאחר והתנה אותו אחר נמי לזון אותם יש על האחר לזון ועל השני לתת דמי מזונות, וכן אם נשאת לשלישי או לרביעי ואם מתו אותם בעלים ולא הניחו כי אם נכסים משועבדים יש מן הדין על הבנות להוציא אותו קרקע מיד הלקוחות ויגבו כשעור שיש להם עליהם היכא דקבלו אותו תנאי על עצמם בקנין כדגר' [כתובות ק"א ע"ב] הנושא את האשה ופסקה (עמה) [עמו] על מנת שיזון את בתה חמש שנים חייב לזונה חמש שנים ולא יבא הראשון ויאמר לכשתבא אצלי אני אזונה אלא מוליך את מזונותיה למקום שהיא שמה, וכן לא יאמרו שניהם הרי אנו זנים אותה כאחד אלא אחד זנה ואחד נותן לה דמי מזונות נשאת הבעל חייב במזונותיה והם נותנים לה דמי מזונות, מתו בנותיו נזונות מנכסים בני חורין והיא נזונת מנכסים משועבדים מפני שהיא כבעלת חוב ואמר ליה רבינא לרב אשי [שם ק"ג ע"ב] דברים הללו נתנו ליכתב או לא נתנו ליכתב למאי נפקא מינה למטרף ממשעבדי, אמר ליה לא נתנו ליכתב ואמרינן תא שמע היא נזונת מנכסים משועבדים מפני שהיא כבעלת חוב, הכא במאי עסקינן כשקנו מידו. השמיני מי שמכר קרקע ויש עליו חוב ואותו לוקח שלקח אותו קרקע מכרו כלו ללוקח שני או מקצתו דין הוא על ב"ח שיחזי' מה שמכר המוכר שהוא הלוה. רואים אם הלוקח השני לקח מן הלוקח הראשון כל מה שקנה מן הלוה הרי המלוה יחזיר על הלוקח השני ויוציא מידו כשעור (ו)מה שיש לו על אותם נכסים שקנה, אבל אם הלוקח הראשון לא מכר כל אותו קרקע אלא מכר מקצתו ללוקח שני הרי יד ב"ח על העליונה רצה יגבה מן הלוקח ראשון ואם רצה יגבה מן הלוקח השני, ואימתי יגבה מן הלוקח השני בזמן שלקח מן הלוקח ראשון נכסים שהם ראויים לב"ח כגון שהן בינונית אבל אם לקח עידית וזיבורית אי נמי שלקח בינונית ונשתייר אצל הלוקח הראשון בינונית כמותה כשעור חובו אינו יכול לחזור בו על הלוקח השני כדגר' [ב"ק ח' ע"ב] אמר רבא ראובן שמכר כל שדותיו לשמעון וחזר שמעון ומכר שדה אחת ללוי ובא ב"ח דראובן רצה מזה גובה רצה מזה גובה ולא אמרן אלא דזבן בבינונית אבל זבן עידית וזיבורית אמר לו להכי טרחי וזבני ארעא דלא חזיא לך, ובינונית נמי לא אמרן אלא דלא שייר בבינונית דכוותיה גבי שמעון אבל שייר בבינונית דכוותיה גבי שמעון מצי אמר לו הנחתי לך מקום לגבות ממנו ואזדא רבא לטעמיה דאמר רבא כדרך שתקנו בלוקח ראשון כך תקנו בלוקח שני. התשיעי חוב שאין עליו לא שטר ולא קנין אלא הודאתו בב"ד או שהעידו עליו בפני ב"ד שיש למלוה זה על לוה זה כך וכך ודן עליו ב"ד שיפרע את שלו דין הוא שיטרוף מנכסים משועבדים ומאיזה נכסים משועבדים אמרינן מאותן שמכר אחר שהודה בב"ד לפי שכיון שהודה בב"ד כותבים עליו בכתיבת השטר כדגר' [סנהדרין כ"ט ע"ב] מר בר רב אשי אמר אפילו אמר להו הוו עלי דייני לא כתבינן עד דקבעי דוכתא ומשדרי ומייתו ליה וכל זה בב"ד הדיוטות אבל בב"ד מומחים אינו צריך כ"כ ככמות זה לגבות מנכסים משועבדים דאמר רבא [ב"מ י"ד ע"ב] לעולם בגוזל ונגזל כגון שגזל שדה מלאה פירות ואכל את הפירות וחפר שם בורות שיחין ומערות בא נגזל לגבות קרן גובה מנכסים משועבדים פירות גובה מנכסים בני חורין, רבה בר רב הונא אמר כגון שגזל שדה מחברו מלאה פירות ואכל את הפירות ונטלוה מציקים בא נגזל לגבות קרן גובה מנכסים משועבדים לגבות פירות גובה מנכסים בני חורין ואמרינן [שם ט"ו ע"א] בין לרבה בין לרבה בר רב הונא מלוה ע"פ היא ומלוה ע"פ אינו גובה מן הלקוחות אמרי הכא במאי עסקינן כגון שעמד בדין והדר זבין אי הכי אפילו פירות נמי כגון שעמד בדין על הקרן ולא עמד על הפירות ומאי פסקא סתמא דמילתא כי תבע איניש קרנא תבע ברישא.
